שגרירנו באפריקה

ליאור זינגר בוגר הנדסת הסביבה מהטכניון ותוכנית "מהנדסים ללא גבולות", הוא מנהל תכנית מים, סניטציה והיגיינה WASHשל ארגון IsraAID במחנה פליטים של האו"ם באפריקה, עבודה שבעיניו היא ייעוד.

מאת: קרן-אור גרינברג.
"בעבודה בשטח יש אתגרים רבים" מספר ליאור זינגר, כשנשאל על עבודתו כמהנדס מים. ליאור עובד עבור ארגון סיוע ישראלי במחנה פליטים הגדול בעולם של האו"ם, הכולל 180 אלף פליטים מ-15 מדינות שונות, כגון דרום סודן, סומליה, אתיופיה, קונגו, ברונדי ועוד.

מחנה הפליטים בו עובד ליאור שוכן בצפון קניה, במחוז טורקנה הממוקם על הגבול בין דרום סודן ואוגנדה ומציע תנאי עבודה לא שגרתיים. זינגר: "אין לנו אספקת מים וחשמל סדירה, האינטרנט הוא באיכות של שנות התשעים בארץ, וישנו עוצר יציאות משעות אחר הצהריים. במקביל העבודה במחנה פליטים כלל לא קלה, אסונות ומקרי חירום פוקדים זה אחר זה. דוגמאות לכך הן שיטפונות שהציפו את המחנה גבו חיי אדם ומוטטו כמה בארות ותשתיות מים. גל אלימות בין השבטים השונים במחנה אשר ערער את תחושת הביטחון, פריצת מחלות כגון כולריה, מלריה ועוד אשר תקפו גם אותנו הצוות הישראלי, מוות של קולגות או ילדיהם בעקבות מחלה שמקורה במים ועוד. אני מאמין שמה שמדרבן אותי וגורם לי להמשיך במשימה היא העובדה שלעבודה שלנו יש השפעה גדולה ומידית על חיי התושבים, ויש לנו זכות לראות את פירות העשייה שלנו בקרב הקהילה".

ליאור זינגר, לצד סטודנטים שלו, בעת קידוח של באר מים
ליאור זינגר, לצד סטודנטים שלו, בעת קידוח של באר מים

מהנדס ללא גבולות

זינגר, בוגר תואר ראשון בהנדסת הסביבה בטכניון ומאסטר באותו התחום באוניברסיטת בן גוריון, התמחה בלימודיו בעיקר בתחום המים. "בתואר הראשון ביצעתי את פרויקט הגמר בחברת 'מקורות' על מערכת טכנולוגית מתקדמת לבדיקת איכות המים וחשש לזיהומים, אילו את המאסטר על מערכת התפלה חדישה ומשוכללת למים מליחים. בשני המקרים עבדתי על טכנולוגיה חדשה ומתקדמת, שונה לחלוטין מהציוד הקיים פה באפריקה, ולמרות זאת לפחות פעם ביום אני מוצא את הקשר בין העבודה היום יומית לטכנולוגיה המתקדמת בארץ. הבעיות בתחום המים איתם אנו מתמודדים כאן באזור צחיח זה דומות ואף זהות לבעיות איתם מתמודדים מהנדסי המים בארץ, כעת האתגר האמיתי הוא למצוא את הדרך להביא את הפתרונות אשר פיתחנו בארץ ושמיקומו את ישראל בחזית הטכנולוגיה בתחום המים, לאזור צחיח זה באפריקה, תוך התאמה ליכולות הקהילות במקום".

פעילותו של ליאור בתחום החלה עוד במהלך שני תאריו אז היה פעיל בארגון 'מהנדסים ללא גבולות', ההתנדבות שלימדה אותו רבות על עבודה בקהילות מתפתחות. זינגר :"זכיתי לצבור ניסיון רב בזכות חברי סגל שהרימו את הכפפה ונתנו בית לארגון במוסדות האקדמיה בארץ, למשל פרופסור מארק טלסניק מהפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, פרופ' ארנון בנטור שהיה דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית ועזר בכל הדרוש להקמת שלוחת הארגון בטכניון, פרופ' אשר ברנר מאוניברסיטת בן גוריון ראש היחידה להנדסה סביבתית, אשר פתח את הדלת לארגון ושמש כאיש הסגל המרכז את שלוחת אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' ברנרד אמידי מבולדור קולורדו אשר הקים את הארגון ועוד".

ההצעה המפתיעה לעבור לאפריקה הגיעה מהמנחה שלו בתואר השני, פרופ' אשר ברנר, זינגר :"פרופ' ברנר שמע על המשרה דרך פרופ' ערן פרידלר שהינו הרכז האקדמי של התכנית שאני מנהל פה. ההיכרות עם פרופ' פרילדר נוצרה עוד בתקופת לימודיי התואר הראשון כשהיה המנחה שלי בפרויקט הגמר וראש המסלול להנדסה סביבתית בטכניון, כך שזכיתי לקבל חלק גדול מהידע שלי בתחום המים ממנו".

ליאור לא חשב פעמיים עם קבלת ההצעה. ""קיבלתי את העבודה מיד לאחר יום הולדתי ה-30. נדרשתי לעצור את חיי ולהגיע תוך שבועיים לאפריקה. לא יכולתי לאחל לעצמי הזדמנות מדהימה יותר מזו, לפעמים היקום מאחל ומגשים את היעוד האמיתי שלך. הארגון בו אנו עובדים נקרא ישראייד IsraAID, ואנו עובדים תחת השגחת האו"ם (UNHCR) אשר מנהל את מחנה הפליטים בו פועלים ארגונים ממדינות שונות. במהלך עבודתי אני לובש מדים עליהם רקום דגל ישראל, אני מרגיש שאני מייצג את ישראל בכבוד מעבר לים מול שאר מדינות העולם, אלו ששלחו נציגים למחנה ואלו שאזרחיה פליטים כאן. אני מרגיש שזוהי ציונות אמיתית שמביאה שם טוב לישראל בעולם, וכנראה שאני צודק כי אפילו קצין המילואים שלי לא מנדנד ונותן לי לעבוד בשקט".

תוכל להרחיב על הקשר של הטכניון לפעילות?
זינגר: "התוכנית כולה מלווה בעבודת צוות קשה של אנשי מקצוע בתחום המים שהגיעו מהטכניון – המסלול להנדסת הסביבה, מאסטרנט (בן גידו), בוגרי תואר שני (מרינה בלנקי וברק כהן) ואיש סגל פרופסור ערן פרידלר. כל התכנים נכתבים בארץ ומאושרים ע"י פרופסור פרידלר אשר מתנדב לפרויקט מזמנו החופשי".

ילדים מקומים אוספים מים בדרך המסורתית
ילדים מקומים אוספים מים בדרך המסורתית

זכות בסיסית למים

לפי הסכמת האו"ם זכותו הבסיסית של כל אדם היא 50-100 ליטר מים מטופלים ובטוחים ביום, ואילו לפליטים מעל 20 ליטר לנפש ביום1,2,3. זינגר מספר שהפליטים במחנה מקבלים בממוצע בין 8 ל-20 ליטר ביום3, "כאשר שבט הטורקנה שמכונה הקהילה המארחת, מקבל אף פחות מזה וסובל מבעית מים חמורה אף יותר מהפליטים במחנה. רק לצורך השוואה הצריכה הממוצעת לנפש בישראל היא 250- 300 ליטר מים ליום4. בעוד לפליטים יש את האו"ם אשר דואג לספק להם מים מטופלים, חברי שבט הטורקנה נאלצים לסחוב מים ממרחק של עד 4 ק"מ. לכן בכל מקום בו תסתכל תוכל להבחין בילד או באישה סוחבים כמה מיכלי מים על גופם. המים האלו נלקחים ממקורות מים לא מטופלים כמו מי שיטפונות שכוללים פתוגנים, או מי בארות שכוללים חומרים בריכוזים מסוכנים כמו פלואור עם ריכוז הגדול פי עשרה מאשר הפלואור שהוסף למי השתייה בארץ וגרר להתנגדות רבה. התוצאה מכך היא ריבוי של מחלות שמקורם במים, דבר שמכונה בשפה המקצועית water borne diseases".
למחסור המים יש השלכה משמעותית על חיי האוכלוסייה המקומית. "בממוצע כל 21 שניות מת ילד מתחת לגיל חמש בעולם ממחלה שמקורה במים. מרבית הילדים הם כאן באפריקה, ולצערי מראות של קברים ולוויות של ילדים הם חלק מהנוף המקומי. חינוך, הסברה ברמת המשק הביתי וטיפול במקורות המים ברמה המקצועית בקלות יכולים לשנות את התמונה, וזהו בדיוק מה שאנו עושים כאן".

סטודנט מבצע בדיקות ביולוגיות למי שתייה ליתכנות של חיידקי אינדיקציה לזיהום פתוגני במים (חיידקי אי קולי).
סטודנט מבצע בדיקות ביולוגיות למי שתייה ליתכנות של חיידקי אינדיקציה לזיהום פתוגני במים (חיידקי אי קולי).

מה כוללת העבודה בשטח?
זינגר: "במסגרת מהתפקיד שלי כאן הקמנו מעבדה לבדיקות איכות המים באזור, לפני הגענו המים נשלחו לצורך אנליזה פשוטה על טיסה לניירובי, ובמקביל אנו מריצים תכנית אשר מכשירה את הפליטים והקהילה המארחת להיות טכנאי מים. התכנית מתחלקת לשני חלקים, הכשרה של חודש לימודים במהלכו אנו מלמדים את המשתתפים איך לטפל במים ברמת המשק בית. הם לומדים את הבסיס, ההבדל בין חיידק טוב לחיידק רע ומהו חיידק אינדיקטור. הם לומדים כיצד חיידקים עוברים מבית הכיסא לאדם ופוגעים בבריאותו, ועל חשיבות היגיינה וסניטציה. כחלק מהקורס המשתתפים מקבלים את ההכשרה כיצד ללמד ולשתף את הקהילה שלהם בידע שקיבלו, כשחלק מדרישות הקורס הן להציג בפני הקהילה לפחות פעמיים ועל ידי כך לחלוק את הידע. כך בפועל ובשונה מתוכניות אחרות, לא אנו הזרים הם אלו שמפיצים את הידע, אלא המעגל הרחב יותר שהוסמך על ידינו ושמדבר עם הקהילה בשפה שלו ובצורה המתאימה ביותר.תהחלק השני והעיקרי של ההכשרה נמשך חצי שנה, ובו ממשיכים רק בודדים שסיימו את החלק הראשון בהצלחה עם ציון גבוה. בחלק זה הם לומדים על טיפול במים ברמה תעשייתית, איך לעבוד במעבדה ולבחון פרמטרים שונים במים, על מי תהום, כיצד קודחים באר מים, כיצד בוחנים את הבאר, כיצד לבצע סקר הידרולוגי לפני הקידוח על מנת למצוא את האקוויפר ואיכות המים, התפלת מים למים מליחים (מרבית האקוויפר באזור מליחים – ריכוז המלחים בהם גבוה מדי לשתייה, אך פחות ממי- ים), כיצד לטפל בשפכים ועוד.
בנוסף אנו מסמיכים אותם לפתח מוצרים שונים בתחום המים אשר יוכלו ליצר ולשווק באזור. המטרה היא שחלק מהבוגרים של הקורס ימשיכו ללימודים אקדמיים בתחום המים, חלק ילכו לעבוד בתעשייה בחברות המים השונות0 וחלק יישארו בקהילה ויפתחו עסקים מקומיים למוצרים שונים הקשורים במים".

אילו סוגי מוצרים הסטודנטים שלכם פיתחו?
זינגר: "הם למדו כיצד לבנות מסנני מים שונים לרמת הבית, מוצרים לחיטוי המים, כיצד לתפור מיכל לנשיאת המים בקלות רבה יותר למרחקים ארוכים, כיצד לבנות שירותי ביו גז ועוד. בנוסף הסטודנטים עברו סמינר בפיתוח עסקי כדי שיבינו יותר במגזר העסקי. בימים אלה לאחר סיום הקורס המורחב הראשון אנו פותחים חממה טכנולוגית בה הבוגרים יפתחו את המוצר העסקי ואנו נלווה אותם ונתמך בחלקים הראשונים של התהליך הפיתוח העסקי והיציאה לשוק".

ליאור זינגר בפגישה עם נשיא קניה לשעבר, אמיליו מוואי קיבאקי.
ליאור זינגר בפגישה עם נשיא קניה לשעבר, אמיליו מוואי קיבאקי.

 

מהן נקודות האור שתיקח איתך חזרה לארץ?
זינגר: "כשאשוב לארץ אנצור בלב בעיקר זיכרונות מאנשים שונים. יש לי סטודנט גאון בשם מייקל, פליט מדרום סודן שחי מחצית מחייו במחנה. הוא מתרגל יהדות ביחד עם קהילה קטנה שמאמינה שהם אחד מעשרת השבטים האבודים. מייקל ראה יום אחד רכב עם מגן דוד נוסע במחנה ורץ אחריו עד שהרכב נעצר. כך הוא נחשף לארגון לראשונה. כסטודנט מוכשר מאוד, הוא החל לעבוד עבורנו בהוראה של הפרק הראשון בקורס ובמקביל אנו מנסים לשלוח אותו ללמוד ההנדסה סביבתית בטכניון, מתוך אמונה שלמה שהוא יצליח בגדול וישנה את העולם.  יש לי סטודנטים ממדינות שונות, כולל כומר מהקהילה המארחת ושיח' מסומאליה. המסר שלי הוא 'מים הם סיבה לשלום ולא למלחמה', ובאמצעות טכנולוגיות וידע בתחום המים נוכל להגדיל את היצע המים ולהביא שקט ושלום אזורי, כמו בין ישראל וירדן".

מקורות:

1.The Human Right to Water and Sanitation, Media brief, UN-Water Decade Programme on Advocacy and Communication and Water Supply and Sanitation Collaborative Council, 2010
2.International decade for action 'water for life' 2005-2015, Human right to water, UN DESA | United Nations Department of Economic and  Social Affairs,2010
3. WATERLINES an international journal of appropriate technologies for water supply and sanitation.Vol. 24, No. 3, p12-14 January 2006

4. מקורות אתר האינטרנט, ניהול משאבי המים, נתוני צריכה, סכום צריכה שנתית 2013